שמחת תורה הוא חג יהודי, המציין את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש במחזור שנתי. בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ומחוצה לה הוא נחוג ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).
מקור החג
שמו
שם זה, שמחת תורה, על אף שלא נמצא בתלמוד, מקורו מזמן קדום והוזכר אף בזוהר.[1] "רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קילוסין והידורין לספר תורה ואומרים כמה דברי שבח והודאות לכבוד ספרי תורה וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו ונתכנה יום שמחת תורה".[2] וכך הוקבע בשולחן ערוך: "וקורין יו"ט האחרון יום שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה".[3]
השמחה
השמחה עצמה לכבוד סיומה של תורה מקורה כבר במדרש האגדה (שיר השיריםרבה), כפי שלמד ספר האשכול:
"ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו", אמר ר' אלעזר:מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה... לכך עושין סעודות גדולות ותענוגים גדולים ביום שמחת תורה לכבוד סיום התורה.[4] | ||
אין המדרש מכוון כלפי יום זה ביחוד, אך ראשונים הסתמכו על דברי המדרש וממנו הסיקו פרטי הלכות על אופיה וצורתה של השמחה.
מועדו
מקורו של יום הוקבע על פי השיטה המחזורית של חכמי בבל שבה הסתיים המחזור השנתי של קריאת התורה אחת לשנה ביום זה, בניגוד למנהג ארץ ישראל הקדום, אשר על פיו היו מסיימים את מחזור קריאת התורה אחת לשלוש שנים וחצי. עם התפשטותו של מנהג בבל בעולם היהודי כולו, ואף בארץ ישראל, התפשט גם מנהג חגיגות שמחת תורה.
ביסודו, נקבע חג שמחת תורה ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי), וכך הוא נחוג בכל תפוצות ישראל. בארץ ישראל, בה נחוג שמיני עצרת יום אחד בלבד ואין בה יום טוב שני של גלויות, נהגו לחגוג את שמחת תורה ביום שמיני עצרת עצמו (כ"ב בתשרי).
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה