"בריאת העולם"

בריאת העולם הוא שם כללי למיתוסי בריאה הייחודיים לתרבויותרבות בעולם. מיתוסים אלה הם בעלי אלמנטים על-טבעייםהמתארים כיצד התחילו היקום והחיים שבו, ובפרט כדור הארץוהאנושות, לרוב כפעולה מכוונת של "בריאה" על ידי אל אחד או יותר.

[עריכה]
בדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאםבריאת העולם בתרבויות שונות

[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. סיבה: חסר תיאור לפי האסלאם, ונראה שיש להפרידו מהתיאור התנ"כי (היהודי-נוצרי).

ערך מורחב – בריאת העולם (יהדות)

בסיפור המופיע בפרק ב', לעומת זאת, האדם נברא מיד לאחר בריאת הצמחים, בעוד שאת כל בעלי החיים, ואת האישה, החליט אלוהים לברוא רק משום שהאדם (הגבר) היה בודד בעולמו החדש: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב' י"ח). הפתרון הראשון שמצא אלוהים לבדידותו של האדם היה בריאתם של חיות השדה ועוף השמים: "ויצר אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם" (בראשית ב' י"ט). רק לאחר זמן, כשהתברר לאלוהים שאין בעלי החיים יכולים לשמש עזר לאדם - "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית ב' כ'), החליט לברוא עבורו את האישה, אותה ברא מתוך צלעו של האדם.בתנ"ך, בתחילת ספר בראשית מופיעים שני סיפורים על בריאת העולם. הסיפור המוכר יותר הוא זה שבפרק א', לפיו ברא אלוהים את הבריאה במשך שישה ימים: ביום ראשון ברא אלוהים את השמים ואת הארץ ואת האור. ביום שני ברא את הרקיע והבדיל בין המים העליונים לתחתונים. ביום שלישי חשף את היבשה וברא את הצמחים. ביום רביעי ברא אתהשמש, הירח והכוכבים. ביום חמישי ברא את הדגיםוהעופות. וביום שישי ברא את שאר בעלי החיים ואת נזר הבריאה אדם הראשון. לא מסופר על בריאת הגבר והאישה בנפרד, אלא כתוב: "ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם", כך גם יש יחס של רבים לכל אורך תיאור בריאת האדם. ביום השביעי, הוא יום השבת, אלוהים שבת ממלאכה ובכך קידש אותו.

על פי הפרשנות המסורתית, שכל התורה נכתבה בידי גורם אחד אלוהי ושאין בה סתירות, מקובלים הסברים שונים המבארים את שני הפרקים כך שלא תהיה ביניהם סתירה. (ראו בהרחבה: פרשנויות חז"ל על בריאת אדם וחוה). לפי גישת תורת התעודות שני הפרקים נכתבו בידי שני גורמים שונים, המקור הכהני (פרק א') והמקור היהוויסטי (פרק ב').(ראו בהרחבה: תיאור בריאת העולם על פי ביקורת המקרא). תורת הסוד היהודית העוסקת בבריאת העולם מכונה "מעשה בראשית".

תיאור בריאת העולם כפי שהוא בתנ"ך מקובל הן על ידי היהדות והן על ידי הנצרות, ואף בתיאור בריאת העולם במסורת האסלאם יש דמיון רב לתיאור התנ"כי‏‏^[1].

[עריכה]בבל העתיקה

אגדות בריאה שונות היו קיימות כבר בבבל העתיקה, בהן אגדת הבריאה "אנומה אליש", שפירושו "בעת ממעל", לפיה היו בראשית "מי תהום", יצור זכרי בשם "אפסו", אל השמים, ויצור נקבי בשם "תיאמת". המילה "תהום" מקבילה למילה הערבית "תהאמת", שם ארץ השפלה, כש"תהאם" משמעותו "ארץ יורדת כלפי הים". בשפה האכדית הקדומה עומדת המילה "תאמת" כשם של אלת האוקיינוס הקדום הקיים מאז ומתמיד, והיא גם אויבתו האדירה של האל הבורא. באגדה הבבלית מסמלים אפסו ותיאמת את יסודות הגבריות והנקביות במין האנושי; מתיאמת נולדו האלים, ומגופה נוצר העולם.

אגדת "אנומה אליש" חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפני הספירה. לנוסח האפוס, שנשתמר היטב על גבי 7 לוחות, קיימות גם גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.

[עריכה]מצרים העתיקה

ערך מורחב – מיתוס בריאת העולם במיתולוגיה המצרית

לפי האמונה המצרית העתיקה, אבי האלים, רע, בעל ראש הנץ, אשר היה גם אל השמש, בקע מתוך ביצה וברא את העולם בעזרת ילדיו: שו ותפנת, אלת הלחות, שיצרו איתו את נכדיו: נות, אלת השמים, ואחיה, גב, אל האדמה. נות נטתה מעל גב, בתווך נעמד שו, אל האוויר, כשהוא תומך בגופה של נות ושומר על הרווח שבין כיפת השמים לבין האדמה. חוֹנסוּ, אל הירח, התמנה לשלוט בשמי הלילה, כאשר רע יורד בערב לשאול, ארץ המתים.

[עריכה]כנען

על פי אגדות כנעניות, בראשית היו הרוח, הכאוס (תוהו ובוהו), התהום והרקק. מבין ארבעה יסודות אלו, שלושת הראשונים זהים לאלו שבפרק א' בבראשית, ואילו הרביעי דומה. במקורה, המילה "תוהו ובוהו" איננה בעלת אותה משמעות שיש לה אצלנו היום, מסביר פרופ' משה דוד קאסוטו, אלא שילוב של "בהו" - שבשירי העלילה הכנעניים הייתה אלת הלילה הפרימיטיבית, והמושג הקדום "תהום", שקרוב לוודאי סימל במשמעותו הקדומה את האוקיינוס. בגרסה הכנענית, נולדה ה"חמדה", שהיא "ראשית התהוות כל הדברים". ב"רוח" התלקחה ה"תשוקה" אל ה"ראשית", אל ה"כאוס", ומזיווגם נולד "מוֹת", ממנו נתהוו כל הברואים.

אגדה כנענית אחרת מספרת שבראשית היו הזמן, החמדה והערפל. מזיווג ה"חמדה" עם ה"ערפל" נולדו ה"אוויר" וה"רוח", מהם נוצרה "הביצה" - היא ה"ביצה הקוסמית", או "ביצת העולם", ממנה נבראו כל הברואים. פרט מעניין בפנתיאון הכנעני הוא שבראשו עמד אל בשם "אֶל", שהוא אלוהי הזמן ואלוהי התהום גם יחד ומושבו בלב הים. אחת מנשותיו היא "אשרת הים", ובנה הוא אלאין-בעל.

[עריכה]יוון העתיקה

מפחד מפני קללתו של אורנוס, החליט קרונוס לבלוע את ילדיו שלו, שנולדו לו מאשתו ריאה, מיד לאחר לידתם. עם זאת, כשרצה לבלוע את צעיר בניו, זאוס, הגישה לו ריאה אבן מכוסה בדים במקומו, ולזאוס עצמו עזרה להמלט, והוא גדל בהסתר במערה בכרתים, כשהוא יונק משדיה של עז. כשבגר זאוס, הגשים את קללתו של אורנוס בכך שתפס את שלטונו של אביו, הכריח אותו להקיא בחזרה את אחיו ואחיותיו שבלע, וחלק יחד איתם את השליטה בעולם.התיאור היווני המוקדם ביותר של בריאת העולם נמצא ביצירתו של המשורר הסיודוס, "תיאוגניה", מהמאה ה-8 לפנה"ס. על תיאור זה, העולם נוצר מתוך הכאוס- מושג שמאוחר יותר קיבל משמעות הזהה ל"תוהו ובוהו", אבל משמעותו אצל הסיודוס אינה ברורה. מתוך הכאוס, נוצרו לראשונה הארץ (גאיה), וממנה השמיים (אורנוס). מזיווגם של שני אלו נוצרו יצורים שונים: בהתחלה מפלצות בעלות מאה זרועות, לאחר מכן הקיקלופים, בעלי עין האחת, הגיגאנטים הענקיים, ולבסוף הטיטאנים. אורנוס לא היה מרוצה מבניו וגירש אותם אל טרטרוס, השאול שבמעמקי האדמה. גאיה כעסה עליו על מעשה זה, ולכן זממה בעזרת צעיר בניה, הטיטאן קרונוס לנשל את אורנוס ממעמדו כשליט העולם. היא חימשה את קרונוס במגל, שבאמצעותו הוא סירס את אורנוס אביו ותפס את מקומו. מדמו השפוך של אורנוס נולדו האריניות, אלות הנקמה, ומזרעו השפוך נולדה אפרודיטה, אלת היופי והאהבה. אורנוס המסורס קילל את בנו שכשם שהוא נישל אותו משליטתו בעולם, כך בנו־שלו יעשה גם לו.

בריאת האדם, על פי המיתולוגיה היוונית, מיוחסת לרוב לפרומתאוס, הטיטאן. במשלי איזופוס פרומתאוס מוזכר מספר פעמים בתור בורא האדם, אם כי במקרה אחד מוזכר דווקא זאוס בתפקיד זה. לפי גרסאות מסוימות, פרומתאוס הוא זה שברא את גוף האדם אבל האלה אתנה היא זו שהעניקה להם נשמה.

בריאת האשה הראשונה, פנדורה, מוצגת על ידי הסיודוס כמעשה ידיו של הפייסטוס, בפקודת זאוס, במטרה להעניש את בני האדם על מעשה גניבת האש של פרומתאוס.אפלטון מביא בדיאלוג טימיאוס סיפור שונה של בריאת העולם, המתואר על ידיו כמעשה ידיו של אל יחיד. האל מתואר כמעין אדריכל, המתכנן את העולם בהתאם לעקרונות הנדסיים ואסתטיים, כך למשל את הארץ הוא בוחר ליצור בצורת כדור, מכיוון שזו הצורה המושלמת ביותר. מעשה היצירה מתואר באופן טכני מאוד, ואפלטון מקדיש מילים רבות לתאר כיצד האל גוזר, מכופף, מחבר ומניע במסלולם את יסודות הבריאה השונים. האל מפריד אלו מאלו את ארבעת היסודות, הנתונים קודם לכן במצב של ערבוביה, ובורא את הזמן, השמיים, הארץ, כוכבי השמיים, והאלים הפחותים יותר. הוא גם הבורא אתנשמת האדם, אבל את בריאת גופו הוא מפקיד בידי האלים המשניים, ומסיבה זו גופו של האדם הוא בן תמותה, בעוד שנשמתו היא בת אלמוות.

תיאור בריאת העולם על ידי אל אחד מובא גם על ידי המשורר הרומי אובידיוס בשירו מטמורפוזות, המציג יריעה רחבה של המיתולוגיה היוונית והרומית. אובידיוס מתאר את בריאת העולם כמעשה ידיו של אל אחד, קדום מכל, אשר שמו לא נודע, אשר יוצר את העולם מתוך הכאוס.

[עריכה]האינקה

על פי המיתולוגיה של שבט האינקה האינדיאני, האל הבורא היה וירקוצ'ה, אשר ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. תחילה הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר יצורים יותר קטנים- בני האדם, אך כעבור מספר שנים, גם אותם הוא השמיד, כיוון ששכחו אותו.

אחרי החורבן הגדול, ניגש וירקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר וירקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא וכי אותו יש לעבוד לנצח ונעלם אל תוך הים.

[עריכה]שבט פאפחו

לפי שבט פָּאפָּחוֹ האינדיאני שמושבו באריזונה, מתוך התוהו ובוהו הראשוני נולד תינוק אשר שמו "נולד ראשון". הוא שברא את האדמה בעזרת השיר – מוטיב קדוש בעל חשיבות עליונה אצל האינדיאנים. את השמש ברא "נולד ראשון" רק לאחר בקשתם המפורשת של בני האדם, שרצו לראות זה את זה ולחיות בשלום יחד.

[עריכה]סקנדינביה

ערך מורחב – היקום במיתולוגיה הנורדית

עפ"י המיתולוגיה הנורדית, היצור החי הראשון בעולם היה הענק אימיר, אשר יצא מתוך הקרחונים האינסופיים של העולם הקדום, ויצר שני ענקים נוספים, הוריו הקדומים של גזע הענקים. אחת מבנות הענקים נישאה ליצור בשם בורי וילדה את שלושת האלים הראשונים: אודין, וילי ו-וה, אשר מרדו נגד הענקים, השמידו אותם ויצרו מגוויותיהם את העולם. את הזוג האנושי הראשון הם בראו משני גזעי עץ מתים.

[עריכה]גאורגיה

על פי המיתולוגיה הגאורגית, בהתחלה היו זוג, אח ואחות, שהפכו לאלים. היא כעסה על אחיה, וכשהוא יצר את הרקיע בצורת רשת גדולה, היא יצרה חולדות ועכברים, כדי לכרסם ברשת. כשהוא יצר את הגפן, היא יצרה גדי כדי שיאכל אותו וכן הלאה.

[עריכה]בתת-היבשת ההודית

בתת היבשת ההודית יש מספר מסורות הנוגעות לבריאת העולם, חלקן מופיעות בוודות השונות. מזמור ריג ודה 10.90 מתאר למשל כי פורושה, העולם הנגלה, הכוח הזכרי, היה בעל אלף ראשים, אלף עיניים אלף רגלים הוא כיסה את הארץ מכל צדדיה מתוח מעבר לה כעשר אצבעות. רבע ממנו נשאר על האדמה ושלושה רבעים עלו למעלה, האלים הקריבו כקורבן את פורשה שעל כדור הארץ. מהקורבן שהוקרב הם אספו את החמאה הגבישית, וממנה פורושה יצר את החיות פראיות והמאולפות. נבראו הסוסים, הבקר העזים והכבשים. הירח הופיע מרוחו והשמש נולד מעינו. בני האם נולדו כבר מחולקים לקאסטות, מתוארת לידתן של ארבע הווארנות כשכל וארנה צומחת מחלק אחר בגופו של פורושה. הברהמין נולד מפיו או ראשו של פורושה (סמל לשינונן של המנטרות), הקשטריה נולדו מידיו וכתפיו (סמל ללחימה), הויישיה נולדו מהבטן והירכיים (סמל לייצור מזון ופוריות) והשודרה (המשרתים) נולדו מהרגליים.

במזמור 10.129 יש גרסה שונה. הוא מתחיל בתיאור הדומה לתיאור ספר בראשית "לא היה אז יש ולא אין, לא היה חלל עולם ולא שמים ממעל....לא היה אז מות ולא אלמוות, יום לא נבדל מלילה....בראשית היה חושך מולט בחושך, בכל מים לא נבדלו ממים...."^[2] אולם הייתה דמות מסתורית "מה התנועע? היכן? בחסות מי? ההיו מים, תהום מצולה?...... זה האחד נשם מאליו במשב דומיה, ומאום לא היה בלתו..... זה האחד המתהווה, אשר היה כמוס בתוהו, נולד מלהט חומו... הוא הצופה בה (בבריאה) מגבהי מרומים, יודע אל נכון...." בהמשך מתואר כי"בראשית נוצר בו החשק, אשר היה זרע ראשון לבינה" אין במזמור תשובות ברורות והכל מסתורי מאד "מי יודע אל נכון? מי יגיד כאן? מנין בריאה זו? מנין נולדה? הן האלים מן הבריאה והלאה, מי יודע ממה התהוותה"

[עריכה]פרשנויות

על פי אריך פרום (השפה שנשכחה עמ' 191-194) מיתוסי הבריאה הבבליים והיהודים מביעים עקרונות של היריבות והמלחמה בין היסודות הפטריארכלים למטריאכלים בחברה האנושית, והעדפת הראשונים על האחרונים ששלטו עד לא מכבר. במיתוס הבבלי האלים הזכרים הורגים את האלה הגדולה תיאמת ויוצרים מגופה שמים וארץ, ומורדוך נבחר במקומה לאל עליון. לפני שמורדוך נבחר לאל עליון הוא עובר מבחן שבו הוא יוצר מחדש שמלה שהושחתה באמרי פיו, כדי להראות שגם לו יש את כישרון היצירה כמו לנשים, ופוריותה של האישה איננה שוב הערך העליון, מכיוון שהגבר מסוגל לעשות כן בכוח מחשבתו. ויצירתו הזו מביאה את אבותיו האלים להכריז "מורדוך אתה מלכנו".

גם בסיפור הבריאה היהודי סמלים אלו חוזרים על עצמם. האל הגבר "בורא עולם בהבל פיו", האישה וכוחותיה אינם חשובים. אפילו התהליך הטבעי מתהפך. במקום שהאישה תלד את הגבר, היא נוצרת מצלעו של האדם, כשם שאתנהנוצרת מראשו של זאוס. עם זאת, עקבותיה של האישה השליטה ניכרים בספר בראשית, מכיוון שבדמות חוה רואים את העליונות של האישה על הגבר. היא לוקחת את היוזמה ואוכלת מעץ הדעת. היא אינה מתייעצת איתו אלא מגישה לו את הפרי האסור. וכשהוא מופיע הוא מתגלה כ"יצור גולמני ומטופש בהצטדקויותיו ורק לאחר החטא הקדמון נקבעת עליונותו". אלוהים אומר לחווה, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".

[עריכה]בריאת־העולם בספרות

בכמה וכמה ספרים מוזכרים סיפורי בריאה אלטרנטיביים. דוגמה בולטת היא זו של ג'.ר.ר. טולקין והמיתולוגיה שיצר בספריו. לסיפור הבריאה שלו, האיינולינדאלה (שירת־האיינור), כמה גרסאות, וזו המתוארת בסילמריליון גורסת בקצרה כך:

בראשית יצר ארו, אילובאטאר האל אבי־הכול, את האיינור, בריות אלוהיות. הם שרו לפניו, ומשירתם ושירתו נוצר העולם. בגאוותו פגם אחד מהאיינור, מלקור שמו, בהרמוניית המנגינה ונאבק במלחמת־צלילים בארו. גאוותו של מלקור היא מקור הרוע.

מיתוס הבריאה אצל טולקין עוסק במקורם של ארבעה דברים: האיינור, העולם הגשמי (המכונה איאה), הרוע, וילדיו של ארו: אלפים ובני־האדם. ברובד המיתי, הסיפור נמסר מהוואלאר, חלק מהאיינור שירדו לעולם הגשמי, לבני־הלילית, ומהם לבני־האדם.

[עריכה]