"כבד את אביך ואת אימך"

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ" (דברים ה' ט"ז).

• חלק ה"לא תעשה" המורה להתייחס אליהם ביראת כבוד ולא לעבור על דברם:

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט ג').

המצווה מטילה חובה על הצאצא (בן או בת) לכבד את הוריו (לא לבזות אותם, לא לזלזל בהם, לא לסתור את דבריהם בפומבי וכו') ולא לגרום להם צער כמו גם לטפל בהם לעת זקנה - לזון אותם, לדאוג לרווחתם, לסעוד אותם במידת הצורך ולאחר פטירתם להביא אותם לקבר ישראל. לפי דעת רוב הפוסקים, אין כיבוד ההורים מחייב את הילד לציית להם בעניינים שאינם קשורים לכבודם ואין מוטלת עליו חובה לנהוג בענייניו הפרטיים לפי הוראתם.

את המצווה משלימים מצוות ואיסורים נוספים כמו מצוות מורא אב ואם והאיסור לקלל אב ואם (שעונשו מוות).

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ישנם דיונים רבים בהקשר לכיבוד הורים, הן הלכתיים והן אגדתיים-מוסריים. אחד המפורסמים שבהם הוא סיפור דמא בן נתינה.