רבי עקיבא בן יוסף (מכונה תדיר: רבי עקיבא, לעתים נכתב רבי עקיבה) היה תנא ארצישראלי, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. חי בין השניםג'תשע"ז - ג'תתצ"ז (17 לספירה - 137 לספירה), והיה בן הדור השלישי של התנאים. רבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא, וישנם עדויות להשתתפות תלמידיו במרידה.
רבי עקיבא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורתובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה.
כעונש על שלימד רבי עקיבא תורה ברבים, הוא נחבש על ידי הרומאיםביום ה' בתשרי[3]. הרומאים עינו אותו במסרקות ברזל, והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים וקורא את שמע, והאריך ב"אחד" עד צאת נשמתו.[4]
רבי עקיבא נהרג על קידוש השם – בין עשרת הרוגי מלכות – בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, ג'תתצ"ו לבריאת העולם, בערך בשנת 136 לספירה, כשבעים שנה לאחר החורבן. נאמר עליו שהוא אחד מארבעה שמתו בגיל מאה ועשרים שנה.[5] מאה ועשרים שנים אלו מחולקות לשלוש תקופות שונות אחת מהשנייה, שבהן עבר מהפך עצום בחייו מדרגת עם הארץ לדרגת גדול החכמים. מסופר כי היה רועה ארבעים שנה, למד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה