"מעשר כספים"
מקור קדום למנהג נמצא בסיפור בספר בראשית אודות אברהם שנתן מעשר משלל המלחמה למלכי-צדק מלך שלם, כהן לאל עליון[1]. מאוחר יותר בספר[2] אנו מוצאים את נכדו של אברהם, יעקב המבטיח להפריש עשירית מנכסיו לאל "...וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". מפסוק זה למד רבי יוחנן במסכת תענית "עשר תעשר- עשר בשביל שתתעשר" ובפירושתוספות על המקום מובא ציטוט מן הספרי: "'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה' - אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין תלמוד לומר 'את כל'".
הציטוט של התוספות אינו נמצא במהדורת הספרי שלנו ולכן לא הובא כמקור מחייב למנהג ברוב ספרי ההלכה, כולל השולחן ערוך. האחרונים נחלקו בתוקפו של המנהג - בעל הבית חדש (הב"ח) טוען כי מעשר כספים הינו בגדר מידת חסידות בלבד ואינו חובה הלכתית[3]. לעומתו בעל הטורי זהב (דוד הלוי סגל) רואה במעשר כספים דין מחייב כחלק ממצוות מעשר עני. בעקבות ההשוואה למעשר עני יש שפירשו את דברי הט"ז לומר שמעשר כספים נוהג מדאורייתא אך יש שחלקו על הבנה זו וסבורים שגם לדעתו החיוב הוא מדרבנן בלבד[4].
מקור אחר לרעיון המעשר נמצא בשיערוך של מצוות הצדקה הכללית. הפוסקים[5] כתבו כי נתינת עשירית הנכסים מוגדרת כמידה בינונית לצדקה. נמצא כי מי שלא הביא דין נפרד של מעשר כספים סבור שבכדי לצאת ידי חובת הצדקה במידה בינונית (כשפחות מזה נחשב כ-עין רעה), יש להפריש עשירית למטרה זו.
הבדלי הגישות בפרטי הלכות מעשר כספים אצל הפוסקים השונים נובעים מההבדל במקור הדין. אלו שרואים במעשר חובה או מנהג נפרד מדין הצדקה הכללי יטו להתיר להשתמש בכסף למגוון יעדים רחב ביניהם מצוות שונות, צרכי ציבור ועוד[6]. לעומת זאת ראיית הדין כחלק ממצוות הצדקה גוררת ממילא צמצמום יעוד הכסף לצורכי עניים בלבד כפי שמתבקש מהגדרת המושג צדקה[7]. כמו כן דרך חישוב העשירית (מהקרן או רק מהרווח) ישתנה בהתאם להבדלי הגישה.
[עריכה]מעשר וגמול למעשר
למרות שנותן המעשר איננו מצפה לתמורה מוחשית עבור נדיבותו, הרי שבתנ"ך ובמקורות נוספים מקובלת התפיסה כי מתן מעשר יוצר תמורה לנותן, אם כי תמורה שאינה תמיד מוחשית או מיידית. בספר מלאכי פרק ג' נכתב על כך במפורש: "הביאו נא את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ".
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה