"יגעת ומצאת תאמין"

"אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמן; 'לא יגעתי ומצאתי'; אל תאמן; 'יגעתי ומצאתי' - תאמן" (בבלי מגילה ו:).

מניין לקח רבי יצחק את הרעיון היפה הזה?

1. ייתכן שהמקור הוא ב דברים ד29: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאֶתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" - גם בגלות, אחרי החורבן, אם תתאמץ מספיק תצליח למצוא את ה' (פירוט). 

2. ייתכן שהמקור הוא ב משלי ח17: "אֲנִי [אֹהֲבַי]האֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי" - מי שמשתדל ללמוד חכמה בכל שחר, יצליח למצוא אותה (פירוט).

3. וייתכן שהתשובה נמצאת במאמר אחר של רבי יצחק ושל בנו, המתייחס ל משלי כא21: "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד".

"אמר רבי יצחק: מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד? משום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא לומר לך: כל הרודף אחר צדקה - הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה. רב נחמן בר יצחק אומר: הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להם צדקה, כדי לקבל עליהם שכרו"(בבלי בבא בתרא ט:).

רבי יצחק שואל, מה הטעם להגיד ש"רודף צדקה" "ימצא צדקה"? הרי בכל מקום יש עניים, וכל מי שרוצה לתת צדקה יכול למצוא בקלות למי לתת! ואם הכוונה היא שהוא ימצא אנשים שיתנו לו צדקה, הרי זו קללה ולא ברכה: "משמע יבוא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה" (רש"י שם).

התשובה של רבי יצחק היא, שהכוונה לאדם שמשתדל ככל יכולתו לעשות צדקה, אבל אין לו מספיק כסף כדי לעשות צדקה כפי שהיה רוצה, או שהוא חושש שיהיו רמאים שיתחזו לעניים וינצלו אותו. הפסוק מלמד, שמי שרודף שמתייגע לעשות צדקה, ימצא מספיק כסף כדי לעשות צדקה וגם ימצא אנשים הגונים לתת להם, ומכאן למד רבי יצחק את העיקרון "יגעת ומצאת - תאמין".