״ברכת המזון״

                                             "ברכת המזון"

ברכת המזון היא ברכה אחרונה המסיימת, על פי ההלכה היהודית, כל סעודה בה נאכל לחם בכמות של לפחות כזית (יותר מכ-25 סמ"ק). ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (ספר דברים, ח, י).

היסוד שעומד בבסיס ברכת המזון, הוא חובת האדם להודות לבוראו על המזון אותו אכל, ולהכיר בכך שהמזון והשובע מאת הבורא הם, ובלא השגחתו - לא יהנה האדם מהמזון.

הצגההכמות המינימלית של האכילה המחייבת את אמירת הברכה

הסתרהחלקי הברכה

בתורה לא נקבע נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יהיה הודיה לה' על נתינת ארץ ישראל לעם ישראל.‏[3]

ברכת המזון מורכבת מארבעה חלקים שנקבעו במהלך הדורות:

ברכת הזן - תוכנה הוא הודאה והכרה בכך שאלוהים הוא הנותן מזון לכל ברואיו.
ברכת הארץ - תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שנתפסות גם הן כמתנת הבורא.
ברכת בונה ירושלים - תוכנה של הברכה הוא תפילה על מלכות בית דוד ועל בנין בית המקדש. בזמן קיום הבית התפילה הייתה למען המשך קיומו וקיום שושלת בית דוד, ומעת החורבן התפילה היא למען השבתם של המלכות ובית המקדש. הברכה כוללת גם בקשה לפרנסה טובה, ומוסיפים לה תוספות מיוחדות בשבת ומועד (ראו להלן).
ברכת הטוב והמטיב - בה מודים לאל על הטבתו עם ישראל בעבר, בהווה ובעתיד.
נוהגים להוסיף בברכה זו פסוקים ובקשות שונות ("הרחמן הוא..." וכו'). יש סבורים שקטעים אלו הם חלק מן הברכה‏[4], ויש סבורים שהם תוספת לברכה, במקביל ל"אלהי נצור" הנוסף בתפילת העמידה.‏[5] בקטע זה רבים חילופי הנוסחאות בין עדות ישראל.
מקור החלקים על פי המסורת

על פי המסורת, נתקנה ברכת הזן על ידי משה בעת שירד להם המן - הלחם השמיימי עליו מסופר בתורה. ברכת הארץ נתקנה על ידי יהושע בן נון עם כיבוש ארץ ישראל. דוד המלך התקין את חלקה הראשון של ברכת בונה ירושלים, ואת חלקה השני התקין בנו, שלמה המלך, שבנה אית בית המקדש הראשון. ברכת הטוב והמטיב הותקנה על ידי חכמי המשנה לאחר מרד בר כוכבא. הברכה נתקנה כתפילת הודיה ושבח על כך שגופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה, לא העלו סירחון ולא נרקבו.

המקור החשוב ביותר למסורת זו מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות‏[6]: אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם מן; יהושע תקן להם ברכת הארץ, כיון שנכנסו לארץ; דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים: דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך; ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש". הטוב והמיטיב ביבנה תקנוה - כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא, אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמיטיב.

זימון

ערך מורחב – זימון
זימון - חובת הזימון חלה בסעודה שבה סעדו לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו".

כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוהינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוהינו" וכו'.

הוספות מיוחדות

ישנן הוספות מספר לברכה במועדים שונים.

רצה - בשבת נוספה לברכת "בונה ירושלים" בין פסקת "רחם נא" לבין "ובנה ירושלים", ברכה הפותחת במילים: "רצה והחליצנו".
יעלה ויבוא - תוספת לברכת בונה ירושלים במועדים הבאים: ראש חודש, פסח (חג המצות), שבועות, סוכות, שמחת תורה (שמיני עצרת), ראש השנה (מכונה בנוסח התפילה - יום הזיכרון) וכן ביום כיפור למי שנאסר עליו להתענות.
על הניסים - תוספת לברכת הארץ הנאמרת בחנוכה ובפורים.
ברכת האורח - תוספת שאומרים אורחים, ובהם הם מברכים את בעלי הבית.
↑חזרה לקטע הקודם
הצגהברכת המזון על כוס יין

הצגהקישורים חיצוניים

הצגההערות שוליים